מיינדפולנס בין אישי לארגוני

שמתי לב שבעיקר נהנתי.
נהנתי מהכנס, מהאנשים וממה שלמדתי ולימדתי.
דיברתי על מיינדפולנס (אישי, ארגוני, קולקטיבי), דרך האמצע וחופש.
דיברתי אל אנשי מקצוע מנוסים, מתחילים, מורים וחברים לדרך.
דיברתי עם אנשים פתוחים, על מה ש“בפנים“ ומה שבארגונים, לרגע השארנו את ה titelים שלנו בחוץ. זה היה הכי כיף.
תשומת הלב, הפשוטה, המכוונת, הלא שיפוטית, למה שקורה עכשיו איפשרה לנו לשאול שאלות ולקיים מפגש נקי, אדם לאדם.
על כך אני מודה לכל אחד ואחת שהשתתפו בסדנה.
ביקשתי לאפשר כמה רגעים של הקלה וחופש, להציע שכל אחד יכול לזמן עוד רגעים כאלו בתוך עולם העבודה.
כאדם, כעובד-ת, כמנהל-ת, כיועץ-ת.
כבר עכשיו.
מקווה שהצלחתי.
אם יש שאלות, בקשות, רעיונות או התייחסויות אשמח לשמוע, בשיחה (054-2884937), בתגובה לפוסט ובהשארת פרטים כאן יעזרו לי ביקורת, שיתופים, הצעות לשיתופי פעולה והפניות.
תודה ולהתראות עמית

CEDEP Advisory Committee event: Their sister had been exchanged for another's sister, their wolf for another’s wolf

CEDEP November 20171In the book Invisible Cities, Italo Calvino described an imaginary town called Eufemia, where the merchants of all nations gather at every solstice and every equinox to exchange goods.
But these merchants do not come together merely to trade spices or jewels or livestock or textiles.
Rather, they come to this town to exchange stories with each other—to literally trade in personal intimacies.
The way it works, Calvino wrote, is that the men gather around the desert bonfires at night, and each man offers up a word, like “sister,” or “wolf,” or “buried treasure.” Then all the other men take turns telling their own personal stories of sisters, of wolves, of buried treasures.
In the months to come, long after the merchants leave Eufemia, when they ride their camels alone across the desert or sail the long route to China, each man combats his boredom by dredging through his old memories. And that’s when the men discover that their memories really have been traded—that, as Calvino wrote, “Their sister had been exchanged for another’s sister, their wolf for another’s wolf.” (Story was told by my teacher for healing stories, Maayan Ben Arie, quoting Elizabeth Gilbert from her book “Committed: a love story”).

CEDEP Advisory Committee event reminds me the merchants’ bonfires from the “Invisible cities”.
It is a unique enriching experience of business and leadership stories circle, in which the same buzzwords we use are quite different, before and after.
And I thank you CEDEP team and partners for that.

CEDEP November 2017

 

בשבח הליטוש

בזמן האחרון, אני נפגשת עם אנשים, מקשיבה לסיפור שלהם ושל הארגון שלהם, מספרת את הסיפור שלי, מתלהבת מהמיזם שלי ובטוחה שהנה זה ממש מתקדם.
כשאני חוזרת להיפגש עם השולחן שלי ועם "כרית המדיטציה" (זה מטאפורי, אני מעדיפה כסא)
אני נוכחת שיש כאן עוד איטרציה של ליטוש. עבודה. גירוש שדים. מיקוד. תיקון. דיוק. כיוון…
וזה מזכיר לי את הטקסט הבא:

7415ece6770cdac4647c4a2d63cb9a8e
צילום ממקור לא ידוע

עשיית חרב
"אימון הזן דומה לעשיית חרב. ראשית יש לחמם את הברזל הגולמי עד שהוא אדום. אז יש להכות בו ולעצבו, ואז להניח אותו שוב באש, ואז לטבול אותו במים קרים, ואז לעצבו בצורת החרב שוב – לטש והרפה, לטש והרפה ולטש שוב ושוב ושוב, עד לשלמות. רק אז תהיה לך חרב מעולה באמת. אין דבר שחרב זו לא תוכל לחתוך.
אך אם לא תרפה, החרב תהיה לקויה או קהה. היא לא תוכל אף לחתוך את ראשו של הצנון."
דוגן (מורה זן יפני מהמאה ה 13) מתוך שיחות מטורפות (יעקב רז, 2008)

אני יודעת שכל יום ובו עוד עשיה ואי עשיה מקרבים אותי אל החלום שלי,
אל "חרב ההתבוננות הארגונית" שלי.
לאלו מכם שמדי פעם מרגישים שאולי הם לא עושים מספיק, לא מספיק טוב, לא מספיק עבודה, לימודים, ספורט…you know,
שתמיד זה לא מספיק…
אני מציעה להיזכר בעשיית חרב, בשבח הליטוש ובשבח ההפסקה.
אז אני קדה לנו קידה ומברכת :
יאללה ללטש, אפשר גם קצת לעשות כלום, לחשל, הכל בסדר, זה בכיוון…