בעודי מנסחת מכתב סיום לתלמידי הקורס "הזמנה להתבוננות", נתקלתי במכתבי התודה שכתבתי למורים שלי בתחילת השנה:
"שלום מירי, אלון, דניאלה, מיכל ואורה,
עברו שלש שנים מאז הכרנו והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה בודהיסטית במרכז שילוב, כשנה מאז הקורס "פיתוח ארגוני בראי הבודהיזם" וחודש מאז שהתחלתי ללמוד "מיינדפולנס במרחב הקבוצתי".
כבר כמה שנים שאני עובדת, מתרגלת ולומדת ארגונים ובודהיזם באופן רשמי וגם בדרכים היומיומיות והבלתי רשמיות.
מבחינתי יש משמעות עצומה למפגש עם הדרך הבודהיסטית, האופן שבו נערכה ההיכרות איתה במרכז שילוב ובפסיכודהרמה והאופן שבו ניתן ליישם אותה במרחב האישי והארגוני.
בקיץ האחרון, תיכון משגב הוציא קול קורא להורים להתנדב וללמד ילדים בכיתה י', קורסים של העשרה כללית. הרמתי את הכפפה: בניתי והתחלתי ללמד קורס "הזמנה להתבוננות" (הזמנה לקורס ).
אני עדיין מופתעת מכך שהילדים מתעניינים, מקשיבים ונשארים למרות שהם לא חייבים.
אני גם ממש שמחה שיש לי מה לספר להם ומה לענות על שאלות ושתמיד הזמן לא מספיק (הידעתם שאורך שיעור בבית הספר הוא 40 דקות ברוטו?)
ורציתי לשתף אתכם ולספר לכם שלעיתים קרובות אתם מדברים מגרוני
ולהודות לכם מעומק ליבי על המתנה שנתתם לי ואולי אני יכולה להעביר חלק ממנה הלאה…"
למקרא מכתבים אלו ולקראת קבלת תעודת התואר השני בפיתוח ארגוני, אני מרגישה עד כמה היו מוריי נדיבים בהעבירם את הידע יקר הערך שלהם ורוצה לכתוב מכתב דומה גם לטלי הלמן, ד"ר שי בן יוסף, גיורא איילון, ד"ר תחיה עשת, ד"ר תמר פרוש ולעוד מורים נפלאים בתחום הארגוני, העסקי, הייעוצי והבודהיסטי. אני על זה…
Amit Amar 