מספרים על אישה שיופיה היה כ"כ פנימי שהוא היה לגמרי נסתר מן העין. קיסה גוטהמי שמה. מתארים אותה כמכוערת, מקומטת, רזה ושחורה (קיסה = מקל הליכה מקומט) שנולדה למשפחה עניה.

קיסה ובן של סוחר עשיר התאהבו, רצו להינשא והמשפחות התנגדו. בהודו נישואים בין קסטות מביאים צרות. הם התחתנו למרות התנגדות המשפחות. ההתנגדות נמשכת גם כאשר היא נכנסת להריון. כשנולד הילד, ילד מקסים ובריא, המשפחות מקבלות את הקשר. זו הפעם הראשונה שקיסה גוטהמי ממש לגמרי מאד מאושרת.

אך האושר לא נמשך זמן רב. הילד נפטר אחרי זמן קצר. קיסה מסרבת לראות את העובדה שהוא מת. היא אומרת שהוא חולה והיא תמצא לו תרופה. היא מסתובבת בכפר, כשהילד המת בזרועותיה ומבקשת שיעזרו לה לרפא אותו. היא בסכנת חיים כי יש אנשים רעים שמבינים שאפשר להתעלל בה.

קיסה נשלחת אל הבודהא והוא לא אומר לה: "הילד מת, תתעשתי ותכירי בעובדות", הוא אומר: "אני יכול לרפא את הבן שלך אם תביאי לי גרגר חרדל מבית שלא מת בו אף אחד".

קיסה גוטהמי עוברת מבית לבית ומציגה מחדש את הסיפור שלה ושומעת סיפורים של כל המשפחות. אין בטקסט המקורי ולא בפרשנויות שום אמירה שאומרת מתי היא החליטה לחזור לבודהא.

היא חוזרת אליו והוא אומר לה: הבאת לי את החרדל? תני לי אותו. והיא עונה: עזוב מחרדל. תן לי חופש. תן לי את החופש לחיות את החיים כמו שהם. קיסה מוכנה להיפרד מבנה. בחזרתה אל הבודהא היא לא אומרת מה היא הבינה. הוא לא מבקש אותה לאמר מה הבינה. מה אנחנו יכולים אולי להבין?

הסיפור ממחיש את הסבל, הזמניות והתהוות הגומלין כחלק ממאפיניי המציאות. כמו כן הבודהא מכוון את מעשיו לפי מצפן הלב באהבה, חמלה והשתוות הנפש (אופקהא). הוא מכוון את קיסה לכך שתוכל להכיל את הנורא מכל ולהמשיך לחיות.

הבודהא לא מלמד/ מטיף/ מסביר/ מלטף… מה שהבודהא אומר לקיסה: תפסיקי את הריצה האוטומטית, המטורפת עם הילד המת בזרעותייך. תתחברי אל עצמך, אל כאבך אל אחרים.

בגלל הקושי שלה להבין את האמת (הילד מת) היא צריכה לפגוש את חווית האובדן שוב ושוב ושוב במופעים שונים. לפעמים כדי להבין משהו עלינו לחוות חוויות דומות שוב ושוב במופעים שונים. למשל אם אחותי אומרת שאני לא מקשיבה לה וזמן קצר אח"כ בני אומר שאי אפשר לדבר איתי, אני שואלת את עצמי: מה השיעור כאן? מה מנסים להגיד לי? אם לא אעשה את זה, כנראה שאחווה משברים דומים עד שאבין מהו הדפוס שלי (סנקרה) ולבחור אולי לשנות אותו. לבצע טרנספורמציה/ התמרה.

הטרנספורמציה: כאב גדול שהביא לניתוק ואח"כ חיבור לכאב של אחרים שהביא לחיבור אל עצמה ואל המציאות. כאשר אנחנו לא רוצים לראות כאב: אי אפשר לדבר עם אף אדם אחר (נמצאים מחוץ ל"מיכל האופקהא"). מחיר ההתחברות לרשת ולחיים הוא להתחבר לכאב.

האם ניתן להמשיג את הסיפור במונחים מהעולם הארגוני, הרשתי ואולי ללמוד עוד משהו? ניתן לשים לב ש:

1. הבודהא מתפקד כשחקן מרכזי מגשר בעת משבר: הוא משתמש בידע שלו על מנת לחבר את קיסה לרשת ולמשאביה. הוא השתמש במשאבים וברשת שלו לסיוע ולא לחמס.
2. הבודהא מנהל ומאבחן את מצב המורכבות של קיסה: בסולם מורכבות של פשוט-מסובך-מורכב-כאוטי (סנאודן ובון 2007), קיסה נמצאת במצב כאוטי. הוא פועל כדי להעביר אותה שלב אחד בסולם: למצב מורכב.
3. הבודהא מתפקד כיועץ ומטפל: יש משהו מיומן וחומל בהתמודדות של הבודהא.
4. קיסה נהנתה מחיבור לרשת דלילה. המידע שהועבר אליה בנושא כאב ואובדן חיזק אותה. הרשת הסבוכה הקטנה (המשפחה) אליה היתה שייכת לא יכלה להועיל לה.
5. המטען / המידע שזרם ברשת אליה התחברה קיסה היה מטען חיובי. אוהד. הידע שהיה סמוי הפך להיות גלוי ומשותף. האנרגיה הזו הועילה לקיסה כשחקן יחיד ברשת לתפקד בצורה יותר אפקטיבית.
6. אם נשים לב לסוג המטען והידע שזורם ברשת שלנו נמצא שככל שהוא יותר חיובי האפקטיביות של השחקנים, היחידות הארגוניות והארגון כולו תעלה. ואולי האתגר הוא לכוון ולמדוד את זה?

מספרים, שלימים, קיסה גוטהמי הפכה להיות מורה רוחנית בעצמה. אולי סיפורה של קיסה מלמד אותנו שבחיים האישיים והארגוניים יהיה כאב, הוא יופיע שוב ושוב, אנחנו ננסה להמנע ממנו ובעצם רק כאשר נתחבר אל עצמנו, אל כאבנו ואל הרשת האנושית שסביבנו, נבין משהו שיביא הצלחה, הגשמה ונשימה.